מה היה קורה, לו אל ראש פינה שנבנתה בעת העלייה הראשונה היו שולחים בכפיה את היהודים שהיו ספונים בירושלים ונתמכים בכספי החלוקה? האם תיאורים עוצמתיים כמו ב"גיא אוני" היו נחקקים בתודעתנו? 

מה היה קורה לו טרומפלדור במקום למסור את נפשו שלו בתל – חי, היה מביא יהודים בכפיה מארצות אירופה למסור את נפשם על הגנת היישוב? האם המשפט המכונן "טוב למות בעד ארצנו" היה מונחל לדורות הבאים?

האם אי פעם היה מצב בו אדם, קבוצה או עם חלמו לממש חזון דרכם של אנשים אחרים? האם אותם אנשים שנפחו נשמתם בניסיונם לעלות אל הארץ, שמתו כזבובים בביצות ובהגנה על האדמות שעיבדו,  עשו חשבון עם כל אותם אלפי יהודים שאינם רוצים למסור את נפשם ונשארים בגלות?

ברור שלא!

כוחו וייחודיותו של החזון, הוא בנשיאתו בתחילה על ידי מעטים בקשיים וסבל רב. רק לאחר הצלחתו מצטרפים אליו האחרים. זוהי זכותם של אלו המוסרים עליו את הנפש. אין הם מקנאים כלל באלו שלא העיזו או לא רצו להרים את הכפפה. הם מתחיים מחזונם.

 

אולם בשנים האחרונות צצה ועולה תרבות חדשה. מובילים חזון על גבם של אחרים! זהו תמצית חזון הרמייה של  ה"שיוויון בנטל".ברגע שהחזון אותו נטלת על כתפיך אינו מחייב אותך אלא את האחרים, סימן ברור הוא שאין בו ממש. סימן שהעקרות הפנימית היא המניע לחפש את פגמם של האחרים ולשאוף ל"תיקונם".

 

אל החזון הריק הזה הצטרפה החברה הדתית לאומית, דרך נציגיה בכנסת, מתוך תקווה שחבירה זו תפתח לה פתח השפעה והכרה של הציבור הכללי.

 

פתיחת המשא ומתן עם הפלסטינאים ושחרור האסירים הקשים המתוכנן, מלמדים כי התהליך הולך לכיוון ההפוך. נתינת הלגיטימציה לחזון שהוא הבל, מוליד הבל נוסף.

 

טועים אלו החושבים כי ניתן להבליג על ההחלטה על שחרור המחבלים כל עוד אין מדברים על החזרת אדמה. שחרור מחבלים אינו רק עניין של "מחווה". "דם" ו"אדמה" חד הם. דם האדם נגזר מן האדמה הן מילולית והן תוכנית. וויתור על הדם, הינו כוויתור על אדמה. משם יימתח קו ישיר אל הוויתור על חלקי הארץ השונים. את זאת מזהים הפלסטינאים הרבה יותר טוב מאיתנו.

 

לצערנו, גם למהלך הזה הצטרפו הבית היהודי. בעוד יאיר לפיד מצליח להעביר מסר ברור שלא ניתן לשחק איתו אפילו בנושא הסנקציות הפליליות בחוק הגיוס אף שלא נכללו כלל בהסכם הקואליציוני, הרי אולטימאטום מצד הבית היהודי לסמן את נושא שחרור האסירים כקו אדום שאינו נחצה, לא הועלה.

 

האם הלגיטימציה לשלטון אותה מחפש הציבור הדתי לאומי ונציגי הבית היהודי, יכולה לעבור דרך שתי הנתיבים הללו של חוק הגיוס ושותפות במשא ומתן הנוכחי? ספק מאוד. שתי ההערות שהוסיף היועץ המשפטי לממשלה לחוק הגיוס בעניין ההסדר וגיוס הבנות הדתיות ושחרור הרוצחים כבר בעת פתיחת המשא ומתן, מרמזים, לא רק שהמלוכה אינה עוברת בנתיבים אלו, אלא שהציבור הדתי לאומי עוד עתיד לאכול את התבשיל בבישולו היה שותף. את ההיגררות אחרי מהלכי הבל שכאלו ניתן לעצור רק על ידי ייזימה והצבת תוכניות מקוריות ועצמאיות שאנו מאמינים בהן באמת ועמידה בתוקף ובעקביות על מימושן.

 



כתוב תגובה

כל התגובות
1.
ניתוח מדוייק. (לת)
מיכאל בן ארי (8/1/2013)
2.
ללא נושא
נתנאל (8/1/2013)
לעניות דעתי,הענין מורכב יותר.לגבי הגיוס אני מזהה פה לא ענין של העברת המשא לאחר גרידא,אלא של רצון מצד הציבור החילוני לבחון את עולם האידיאלים החרדי שהקרין התנשאות מה במהלך השנים האחרונות בכך שהראה שדרכו היא הנכונה והשאר נושאי כלים,ולהוכיח את היותם בני עליה,בזה שיראו שהם אחראים לגורלם אם בנושא עבודה ופרנסה או בשותפות ליצירת ביטחון לאומי,מעין מבוגר שרוצה לחנך את ילדו מה ערכם של החיים האמיתיים בעוד שילדו מעביר עליו ביקורת או חי ללא אחריות כלפי החיים האמיתיים.אני אישית נוטה להבין את זה אם כי דרכי הפעולה צריכים להיעשות בחוכמה תוך שיתוף פעולה עם האוכלוסיה החרדית,וזה גם יסוד שיתוף הפעולה של הבית היהודי עם יש עתיד.יש עתיד תנסה באמת להקצין את התהליך והחובה על הבית היהודי להיות גורם מאזן אמיתי! בתוך המערכת,ולא נגרר.
3.
נכון! אבל...
יאיר ביליג (8/3/2013)
הביקורת נכונה, אבל אני חושב שזו הבעייה- שאין כמעט מקום שבו לא נוכל להעביר ביקורת אמיתית ונכונה השאלה אלו תוכניות ופתרונות אחרים עומדים לנגד עינינו? כל עוד אין לנו תוכניות מבוססות ומפורטות כנגד התוכניות שיש היום יהיה קשה להניע את העם ואת מנהיגיו לעזוב דברים קיימים ולהישאר תלויים באויר עד יבוא גואל. אנשים מעדיפים לפעול אפילו שזה לא הדבר הכי מושלם ויש בו חסרונות אבל העיקר לפעול- ולכן אני אשמח אם הרב יכתוב ויעלה תוכניות מה הבית היהודי\עמ"י צריך לפעול בענייו השיוויון בנטל ושחרור המחבלים. תודה !
4.
לאחר מעשה
לאחר מעשה (8/4/2013)
לבית היהודי יש עדיין 12 מנדטים בסקרים... ועוד, מה לדעת הרב אור צריך בנט לעשות עכשיו בברוח הו נמצא בו?
5.
תגובה
שמעון אור (8/5/2013)
לנתנאל: עדיף להשאיר את נושא הגיוס בחברה החרדית ברמת העיסוק הפרקטי. קרי - שיפור האמצעים למניעת השתמטות של אלו שאינם לומדים, או מניעת קבלת תקציבים במירמה ובמקביל עידוד אלו שאינם לומדים לצאת לעבודה וכו´. הכניסה למעמד "מחנך" של הציבור הזה אינה נכונה ואינה משרתת את עתיד מדינת ישראל. כמו כן לא טוב שתפקיד הבית היהודי יהיה כתפקיד ה"זנב" שכידוע מאזן את הילוכו של בעל החי. חזון הגיוס לחרדים אינו החזון שלנו ואנו לא אמורים להיות אלו שמאזנים את חלומם המעוות של האחרים. ליאיר: ברור שעדיף לפעול במה שאפשר ולא להישאר תלויים באוויר. הבית היהודי העלה כמה וכמה נושאים שאותם הוא רוצה לקדם וזה מצוין. אולם אנחנו צריכים להיזהר מ"להמציא" חזון שאינו חזון. כיוון שברור שתוכנית הגיוס אינה "שיוויון בנטל" (שהרי לא הולכים לכוף במקביל את כל אזרחיה החילונים של מדינת ישראל ללמוד תורה או להגביר ילודה, שני נושאים שהינם בבחינת "ליבה" לא פחותה מן הצבא והפרנסה)בנושא הגיוס יש לטפל כאמור בתשובה לעיל, ולא כ"חזון" לאומי. לגבי שחרון המחבלים, הגבול שנתן בתחילה הבית היהודי היה צריך להישמר - מאפשרים כניסה למשא ומתן אולם בלא תנאים מוקדמים כלל. כולל לא שחרור אסירים. לאחר מעשה - אכן נכון שאיבדנו קלף משמעותי לאחר העברת חוק התקציב. אולם גם עתה, במיוחד לאחר שהציבור נוכח לדעת כי יש ביכולת הבית היהודי כוח משילות והובלת משרדים ממשלתיים מרכזיים, לעקר בוועדה שבראשות איילת שקד את מושג השוויון החד צדדי והכפייה המתלווה אליה וכך להחזיר את הנושא לפרופורציות הנכונות, גם אם הדבר יביא לקרע מול "יש עתיד". בנושא שחרור המחבלים. אולטימטום בעניין זה היה עושה טוב למעמד הבית היהודי. עתה כל בר דעת הבין כי התנגדות הבית היהודי במצב שידוע בו שיש רוב לתומכים, היא בבחינת סימון וי. חבל לי להציע דברים שברור הוא שלא ייעשו שמעון אור