האם יתכן כי התרנגולת שעולה על שולחן ארוחת הצהרים שלנו, יכולה להיות כפרה עלינו?
כמה שנאמץ את מחשבתנו ודמיוננו, האם נוכל להביא אותה להיות "חליפתנו"?
האם ניתן לראות מעשה של גלגול בעל חיים במורד ההר עד שמתרסקים אבריו, מעשה שכפרת עוונות כל ישראל תלויים בו?
האם באמת דם בהמה יכול להיות כפרה על דם אדם?
אל שאלות בסיסיות קשות אלו  נכנס המאמר דרך מנהג כפרת התרנגול. משם הוא פתח פתח לדרך כפרה שנגנזה מאיתנו מעת חורבן בית המקדש, שכוחה עצום עשרות מונים מכל תהליך תשובה אותה מובילה המחשבה.
 
 
להורדת המאמר - לחץ כאן
 
 


כתוב תגובה

כל התגובות
1.
התלטתי לנסות
יוניק (10/9/2011)
השנה ניסיתי לראשונה את המנהג. עד היום היה ברור לי שזה פרימיטבי כשברור היה לי שצדקה זה הרבה יותר לענין.למרות שזה לא סותר כי אפשר גם וגם. הנה כמה תחושות: א. קצת ריחמתי על התרנגול ב. זה מאוד מאוד שונה מתפילה. נכון שאמרתי את המילים של "יושבי חושך וצלמוות" אבל זה לא היה העיקר.תפילה זה דיבור וכאן המעשה תפס יותר עיקר. קרה שם משהו. שחיטה, סיבובים, דם וכולי. ג. כשהוא זרק את התרנגול לערימת התרנגולות היה מוזר לי איך הוא ככה נותן יחס "רגיל" לכפרות שלי? זה הרי לא סתם איזה עוף, זה שלי! זה לא סתם עוד אחד. למה הוא לא נותן לו יחס אישי יותר? ד. למסקנה, אם כל מה שכתוב במאמר הנ"ל זה נכון ויהיה מוורגש לעין כל יום אחד זה הרבה יותר חזק מתפילה. זה נראה לי מתייחס לצד המעשי של העבירות יותר מאשר לכוונה של החוטא. כנראה שזה התמודדות חזיתית עם המציאות של החטא. באמת היום ההתמודדות של הדתיים מול המתיאות החילונית היא מאוד קשה כי מתמודדים עם מציאויות ויצרים מאוד חזקים ומציאותיים. כשהשיעור ששמעתי בישיבה קשה לט להתמודד. כי זה מחשבה וזה מציאות ה. נראה לי שלא במקרה צדקה החליף את הכפרות. בצדקה אתה נותן את הכי הרבה שאתה יכול מעצמך.יותר מכל דבר אחר. ו. לראשונה בחיי קיימתי את מצות כיסוי הדם עם ברכה.פשט הפסוק של הדם הוא הנפש, ואתה רואה אותו "סוחט" ומכווץ את צוואר התרנגול כדי להוציא את הדם הראשוני.שריד מעולם המקדש ולכן נתתיו על המזבח לכפר. ז. אמרתי למישהו על הכפרות, ועל הכפרה... והוא שאל אותי: זה לא קצת אלילי?